לאוהבי הבוץ והתכלס
אם אתם רוצים מתכון לתערובת כיפית לעבודה פשוט גללו למטה.
למה לעבוד עם בוץ? למה זה טוב?
ביום ראשון הייתי ממש מוטרדת, השביתה הלחיצה אותי, ואז משהו אחד לא הלך, בזמן הקצר בו הילדים כן היו במסגרת, ולאט לאט העור שלי נמתח,ונדרך, כשהילדים הגיעו הייתי עצבנית כועסת ולא פנויה. וכשקמה ביקשה את הדבר הכי מתוק שילדה יכולה לבקש ממני: אמא בואי נעשה ביחד בוץ, אמרתי לא נחרץ. לא, לא היום.
היא התעקשה, אני התעצבנתי יותר. נכנסנו ללופ. בסוף מצאתי את עצמי, הולכת איתה בלית ברירה, עוד יותר מתוחה ועצבנית, אבל גם קצת נכנעת. כשהגענו לסטודיו, כמו מתוך הרגל שמתי את הנייר והבוץ בקערה וגם השרתי נייר לקבוצה של הקורס, הגוף חזר לתנועה, הידיים חזרו לחוש. משהו בי חזר לחומר, ונאסף. ככל שלשתי ונמרחתי יותר, ככה מצאתי את עצמי נכנסת לרוגע עמוק יותר.
הרגשתי איך אני חוזרת לכאן, נהנת ממה שעכשיו, המגע עם החומר, היחד עם קמה, בילינו זמן יקר משותף בללוש ולהרגיש ולצחוק.
ולמרות שזה כבר קרה לי עשרות פעמים, זה שוב הצליח להפתיע אותי מחדש.
היכולת הזו לעבור ממצב למצב, הרגישה לי כמו קסם. אבל האמת שלמה שקרה לי, יש הסבר מדעי, קוראים לזה ארקה: המגע עם אדמה, בעיקר רטובה, מעביר אלקטרונים חופשיים בעלי מטען שלילי מהאדמה אלינו, ומאזן את רמת הקורטיזול (הורמון הסטרס), ובכך מאזן מתחים. דברים אלו איפשרו את התחושה הזו שהרגשתי של קירקוע, והתמקדות בכאן ועכשיו.
האם קמה ידעה שזה מה שירגיע אותי ולכן התעקשה? אני עדיין מתלבטת על זה….
היכולת הזו לשנות פאזה כל כך מהר, כל כך ריגשה אותי, אני יודעת כמה היא נצרכת ביום יום, אז החלטתי להעביר את המתנה הלאה, ולהכין את הסירטון הזה. הסירטון מדגים ומסביר איך מכינים תערובת רכה וכיפית לעבודה. אם אתם זקוקים לזמן של יחד עם הילדים או זמן של יצירה שקטה לבד, רגע של שקט וקירקוע, מוזמנים להכין לכם.
댓글